באיזה גיל להתחיל ללמד ילדים גמרא?
השאלה עולה אצלנו בבית — בננו בן 9, והוא מראה עניין בלימוד. האם כדאי כבר להתחיל ללמד אותו גמרא, או שעדיף לחכות?
מה אומרים המקורות?
- אבות ה:כ"א
המשנה באבות (ה:כ"א) אומרת: "בן עשר למשנה, בן חמש עשרה לגמרא". אולם, רבים מפרשים שזה תלוי ביכולת הילד.
הרמ"א (יו"ד רמ"ו) כותב שמתחילים ללמד את הילד לפי כישוריו. אם הוא מסוגל — אפשר להקדים.
בפועל, ברוב הת"ת מתחילים מכיתה ג (גיל 8-9) בלימוד בסיסי.
- שו"ע יו"ד רמ"ו
הבן שלי התחיל בדיוק בגיל 9 עם משניות קודם ואז עבר לגמרא פשוטה. זה עבד מצוין!
בס"ד. מחילה מכבוד הרב דוד ואברהם, אבל יש לי שאלה אליכם שקצת מערערת פה על כל הכיוון — למה אנחנו ככה ממהרים לקפוץ ישר לגמרא?
הרי מרן הרמב"ם כתב מפורש בהלכות תלמוד תורה שקודם כל צריך ללמד את הילד תורה שבכתב, עד שיקרא אותה כולה.
בן חמש למקרא, בן עשר למשנהאצלינו במסורת התימנית והספרדית, הילדים קודם גורסים את כל התנ"ך על בוריו עם התאג', ואז שונים הרבה משניות בעל פה לפני שנוגעים בגמרא. האם הילד החמוד בן ה-9 כבר באמת יודע את כל התנ"ך ושישה סדרי משנה שהוא צריך כבר להתחיל עם הפלפולים של אביי ורבא?
רבינו יוסף חיים, הבן איש חי זיע"א, תמיד כיוון אותנו ללכת שלב שלב בלי לדלג. אולי במקום לחפש להקדים ולרוץ קדימה, עדיף לבסס לו יסוד חזק של פשט המקרא והמשנה כדי שלא יגדל עם חורים בידע ברוך ה'?
ממש מזדהה עם הדברים של יוסף חיים. בעלי דיבר על זה עם המנהל של הת"ת שלנו כשהבן הגדול שלנו היה בכיתה ד', כי ראינו שקצת קשה לו עם העומס. המנהל אמר לו שיש אמנם מחלוקת איך נכון ללמד היום, אבל הוא הזכיר לנו את המהר"ל מפראג שכותב ממש בחריפות נגד המנהג לדלג על השלבים ולקפוץ ישר לגמרא. שמעתי שהמהר"ל מסביר שמי שקופץ בלי לבסס את המשנה קודם פשוט מבלבל את הילדים. אצלינו בבית ראינו בחוש שברגע שעצרנו קצת וחיזקנו איתו את המשניות, הילד פתאום קיבל המון ביטחון עצמי. רציתי לברר רק, אם מקורות כאלה מזהירים מזה כל כך, למה באמת ברוב החיידרים היום עדיין ממהרים?