הנחת קוגל קר עם שומן קרוש על סיר הטשאלנט בשבת
שבת קודש בבוקר, אחרי התפילה המרוממת הלב בוער להשם יתברך ואור השבת מאיר בכל פינה. חזרתי הביתה בעזהשי"ת מהשטיבל, ואשתי היקרה הביאה לי חתיכת קוגל תפוחי אדמה שנשאר מאתמול במקרר. בלי לחשוב הרבה, הנחתי את הקוגל הקר ישר על המכסה של סיר הטשאלנט כדי שיתחמם. פתאום הכתה בי המחשבה שיש בקוגל שמן ושומן קרוש שוודאי נימס בחום הזה, ואולי נכשלתי חלילה באיסור של מוליד או בבישול לח, שהרי במשנ"ב מבואר שיש מחמירים בזה. מיהרתי להוריד את הקוגל אבל הלב שלי ממש כאב, כי הרבי זי"ע אמר תמיד ששמירת שבת בקדושה ובטהרה מביאה את כל השפעות טובות, ופחדתי שפגמתי. מה אומרים החברים? האם נהגתי שלא כדין כשהנחתי את זה בהתחלה, או שסומכים על הדעות שזה נחשב רוב מוצק ולכן מותר? תרחיבו קצת ממה שלמדתם בסוגיא, הלב שלי צריך קצת חיזוק בזה.
זכורני שסבי זצ"ל היה נוהג להניח את פרוסות הקוגל מאמש על מכסה הקדירה של הטשאלנט, ומעולם לא חששנו בזה. אבל בימינו שאני, שפעמים רבות אופים עם הרבה מאד שמן או שומן קרוש, והדין תלוי בפרטי המציאות של הקוגל שלפניך.
מאבותינו קבלנו שאם השומן שנימוח נבלע מיד בתוך הקוגל ואינו ניכר בעין בפני עצמו, הרי הכל נחשב יבש ואין כאן איסור מוליד. אך אם זה קוגל רווי שכשיתחמם תעמוד סביבו שלולית של שומן נפרדת, וודאי שיש מקום להחמיר כפי שהביא המשנ"ב בסימן שי"ח בדעת המחמירים בבישול לח שנימוח.
מנהג ישראל תורה, ואם השומן מועט ונבלע במאכל כדין יבש אפשר בהחלט לסמוך על המקילים, ואין לך מה להצטער ביום השבת קודש.
הנה ר' משה אהרן תלה הדבר באיסור מוליד דרבנן שניכר בעין, אבל באמת יש לחקור פה חקירה יסודית הרבה יותר. הרי ברגע שהשומן הקרוש נימוח מחום הסיר ונעשה צלול, פקע מיניה תורת 'יבש' לגמרי וחוזר לדין דבר לח, ולפ"ז מיושב איתי שפיר דהסכנה כאן אינה רק משום מוליד אלא משום איסור דאורייתא של בישול ממש! ובגדר הדבר נראה דאפילו אם השלולית נבלעת מיד בחזרה בתוך הקוגל, סוף סוף באותו חלקיק זמן שנימוח הרי הוא משקה בעין המונח על מקום שהיד סולדת בו ומתבשל. וכבר חקר בזה בספר תהלה לדוד אם אמרינן בכהאי גוונא יש בישול אחר בישול בלח, ונראה דהכי נמי בנידון דידן צריכים לדונו מדין חמור זה ולא להסתפק בנחמות על דיני מוליד הקלים יותר.
יש לי סברא שאולי אנחנו מפספסים פה משהו הרבה יותר בעייתי מהשומן הקרוש. חשבתי על זה ו... הרי רוב סירות הטשולנט היום (סיר הבישול איטי החשמלי) מגיעים עם מכסה זכוכית שיש בו חור קטן ליציאת אדים. ברגע ששמים את הקוגל בדיוק על המכסה, האדים הרותחים שעולים מהחור ממש מבשלים את הקוגל!
והרי הקוגל נאפה בתנור לפני שבת, ובמשנ"ב (סימן שי"ח) מבואר שיש חשש של בישול אחר אפיה על פי שיטת היראים. אז אולי הבעיה פה היא בכלל לא מוליד של השמן, אלא שעוברים ממש על בישול אחר אפיה בגלל האדים שיוצאים מהקרוקפוט ונספגים בתפוח אדמה? מה דעתכם? נראה לי שהפיתרון הכי טוב בטכנולוגיה של היום זה פשוט להניח צלחת זכוכית הפוכה על המכסה ורק עליה את הקוגל, וככה נפתור גם את בעית האדים וגם לא יהיה קלי ראשון שימיס את השמן למצב של שלולית.
ר' אברהם יצחק, קראתי את החקירה שלך והלב שלי כמעט נפל שוב מרוב פחד שאולי פגמתי חלילה בקדושת השבת, אבל אז נרגעתי כשנזכרתי בפסק מפורש ובמעשה רב שיש איתי.
הרי הרמ"א פוסק מפורש בסימן שי"ח סעיף ט"ז לגבי הפנאד"ש, שזה סוג של מאפה ממולא בשומן קרוש, שנהגו להקל לחמם אותו בשבת כי השומן בטל לגבי העיקר, וגם בשבט הלוי מבואר שכל עוד אין ממש שלולית שניכרת בעין אין בזה איסור מוליד ובוודאי לא בישול דאורייתא, כמו שהזכיר ר' משה אהרן. ולגבי החשש של ר' ישראל מאיר מהחור של האדים,
שמעתי מזקני החסידים שראו אצל כ"ק מרן מהר"א מבעלזא זי"ע, שהיו מקפידים מאד על עונג שבת בקדושה ובטהרה, והיו שמים את פרוסות הקוגל בבוקר בעזהשי"ת מעל הקדירה ממש כדי שיהיו חמים וטובים.הרי הפתרון הפשוט והידוע לזה הוא להניח חתיכת נייר כסף צמודה למכסה שחוסמת את הפי ארובה, וככה אין שום מגע של אדים רותחים שעולים אל תוך הקוגל. אי"ה נזכה תמיד לשמוח בשבת קודש בלי שהחומרות מעכבים את הדביקות והשמחה בהשם יתברך!
מה שכתב ר' אברהם יצחק דיש כאן חשש דאורייתא של בישול כשנימוח השומן, הוא פלא עצום ולכאורה הפך המבואר להדיא. הרי הרמ"א בסימן שי"ח סעיף ט"ז פוסק במפורש שמותר להניח פשטיד"א כנגד האש אע"פ שהשומן שבה נימוח, והמשנ"ב שם (ס"ק ק"ה) מבאר דכיון דהשתא הוא קרוש הוי ליה יבש ואין בו משום בישול כלל. ואיך שייך לחדש דכיון שנימוח חוזר פתאום לאיסור דאורייתא דבישול?
הרי כל הנידון בפוסקים שם הוא רק מדרבנן משום מוליד או נולד, וכל זמן שאין השומן זב לחוץ בעין אלא נבלע מיד בקוגל, דעת החזון איש (או"ח סי' נ"ב ס"ק ט"ז) דלית ביה אפילו איסור דרבנן. ולכן מה שכתבת אינו מיושב איתי כלל, וצ"ע גדול על דבריך. ולגבי האדים מהחור שהזכיר ישראל מאיר, וי"ל דכל עוד הקוגל לא נרטב טופח על מנת להטפיח מהאדים עצמם, בודאי לא חשיב בישול אחר אפיה, עין שם בביאור הלכה דוק ותשכח.