מנהג כפרות בתרנגולים או בכסף - האם המסורת העתיקה נעלמת בקהילותינו?

הנה מה שכתבת דהמעבר לכסף הוא רק משום צער בעלי חיים או חסרון נוחות, הרי זה התבוננות שטחית מאד, דודאי יש כאן טעמים הלכתיים כבדי משקל. והנה יש לחקור בגדר מנהג זה, האם עיקר הכפרה תלוי בעצם שחיטת העוף דהוי כעין קרבן חליפין, או דילמא הנתינה לעניים היא גוף הענין. וכבר צווחו קמאי ובתראי על המכשולות העצומים בשחיטה בערב יו"כ, וכמו שפסק בחיי אדם (והובא להלכה במשנה ברורה) דכאשר השוחטים עיפים מרוב השחיטות קרוב הדבר שמאכילים ח"ו טריפות ונבלות לישראל, והורה מפורשות דעדיף לעשות על כסף.

ולפ"ז מיושב היטב המעשה רב של גדולי הדורות, וכפי שידוע ומפורסם דהגרי"ז מבריסק זצוק"ל וכן החזון איש היו עושים כפרות על ממון דוקא ולא נגעו בתרנגולים כלל. ונראה דהכי נמי בזמנינו, כשהשוחטים עובדים בחיפזון נורא תחת לחץ ההמונים ומשאיות העופות, דאין שום עדיפות להכנס לחשש איסור דאוריתא של נבלה בשביל קיום מנהגא בעלמא, אלא פשיטא דראוי לנהוג בממון כמנהג אותם גדולים.