אין עוד מלבדו
לימוד ספרי מוסר בשבת - האם מותר?
אחיי האהובים, בעזהשי"ת בודאי שלימוד מוסר זה דבר קדוש וחשוב, אבל צריך לזכור ששבת קודש זה זמן של וקראת לשבת עונג וצריך להיות בו בשמחה עצומה! הרבי זי"ע אמר תמיד ששבת זה הזמן להתקרב לאבא שבשמים מתוך אהבה ומתיקות, ולא חלילה מתוך עצבות שמפילה את האדם.
לכן למעשה, למרות שזה דבר טוב ויקר, אם ספר המוסר הוא נוקשה ומעורר באדם פחדים או מרה שחורה, עדיף אי"ה ללמוד במקום זה ספרי חסידות שמרחיבים את הנשמה בקדושה ובטהרה. המשנ"ב כותב בפירוש שמצוה ללמוד דברי יראה ומוסר בשבת, אבל בליקוטי מוהר"ן מובא הרבה על הסכנה של העצבות שמקררת את עבודת ה', קל וחומר בשבת שהיא כולה חיות. קחו לכם איזה ספר חסידות שמדליק את הלב, ותרוו נחת דקדושה!
רציתי לברר את הנושא מזווית טיפה שונה שנוגעת להרבה מאיתנו במעשה. דווקא בשבת אחר הצהריים יש לנו סוף סוף קצת שקט בבית לקרוא ולהתבונן בעצמינו, והרבה נשים קוראות אז ספרי מוסר על שמירת הלשון או הדרכות בחינוך הילדים. שמעתי שיש מחלוקת האם מותר לקרוא דברים שיכולים להביא לידי הרהורי תשובה וצער על העבר, הרי אסור להיות בצער בשבת. מצד שני, בעלי שאל פעם את הרב לגבי ספר מוסר מסויים שעורר בי קצת כאב על טעויות שעשיתי, והרב ענה שאם הקריאה מביאה אותנו להחלטות טובות ונותנת לנו תחושת זיכוך אמיתית - זה בעצמו סוג של עונג שבת רוחני. האם אתם חושבים שיש חילוק בין ספרי מוסר נוקשים של פעם לספרים מעשיים של ימינו, או שזה תלוי נטו באופי של מי שקורא?
אני ממש מתנצל אם זו שאלה קצת בסיסית, אני הרי עדיין לומד ולא תמיד מבין הכל. מה שכתבת על העצבות בשבת נשמע לי מאוד הגיוני, אבל היתי באיזה שיעור ושם הרב אמר שבמשנה ברורה מובא שמותר ללמוד מוסר בשבת, ואפילו אם בן אדם בוכה מזה זה ממש בסדר כי זה מביא לו תועלת לנפש. חוץ מזה קראתי באיזה ספרון שהחפץ חיים בעצמו היה קורא ספרי מוסר בשבתות עם דמעות בעניים. אז איך זה בעצם מסתדר עם החיוב של עונג שבת והשמחה שדיברת עליה? אשמח אם מישהו יכול לעשות לי קצת סדר, כי אני באמת רוצה לדעת מה כדאי לעשות בפועל כשיושבים בסלון בשבת בצהרים.
אליהו אחי האהוב, שאלת פה שאלה עצומה שנוגעת ממש בציפור הנפש של עבודת ה' בעזהשי"ת! צריך לחלק פה חילוק גדול מאוד בין עצבות של מרה שחורה לבין לב נשבר ודמעות של קדושה. במשנ"ב באמת כתוב שמותר לאדם לבכות בשבת אם זה מתוך דביקות שמקלה על הלב, כי זה העונג שבת שלו, ועל זה גם מדובר אצל החפץ חיים.
אבל הרבי זי"ע אמר תמיד שיש בכי של יאוש ויש בכי של ילד שרץ בחזרה לאבא שלו בחיבוק, וזה שתי עולמות שונים לגמרי. גם בליקוטי מוהר"ן מוסבר באריכות שלב נשבר זה דבר יקר מאוד שעוזר לאדם להתקרב לה', אבל מרה שחורה זה סטרא אחרא ממש רחמנא ליצלן. לכן למעשה הכל תלוי באדם ובספר - אם הלימוד מעורר אותך לבכי של כיסופין ותשובה בקדושה ובטהרה שמשחררת את הנפש, אשריך ואשרי חלקך. אבל אם חלילה זה מכניס אותך לדיכאון ועצבות, בשבת קודש חיבים להתרחק מזה כמו מאש ולקחת במקום איזה ספר חסידות או סיפורי צדיקים שישמח אותך באמת.