בענין כבתה אין זקוק לה במקום רוח מצויה
ראיתי נדון באחרונים גבי הדלקת נרות חנוכה בפתח הבית כשיש רוחות, דמבואר במשנ"ב (סימן תרע"ג סקכ"ה) דאם הדליק במקום רוח מצויה לא יצא ידי חובתו אפילו בדיעבד. וצ"ע קצת דהרי קיי"ל בגמרא דכבתה אין זקוק לה, וי"ל דשאני הכא דכיון שיש רוח מתחילה הוי פשיעה ולא עשה מעשה הדלקה כתיקונו מעיקרא. ונראה לי לדייק מדברי החזון איש (מועד ס"ה או"ת סק"א) שדן בזה, דלכאורה יש לחלק בעצם בין רוח מצויה ממש לרוח שרק עלולה לבא פתאום בהמשך הלילה. אשמח למראה מקום מפורש בספרי האחרונים שמדברים מהסברא הזאת.
איזה דברים מאירים ומשמחים ר' שמעון היקר! הסברא המדויקת שכתבת מופיעה ממש במפורש בביאור הלכה שם בסימן תרע"ג (ד"ה במקום), שהוא פוסק שאם בשעת ההדלקה אין רוח אלא שדרכה לבוא אחר כך, זה לא נחשב פשיעה ויוצאים בזה ידי חובה בקדושה ובטהרה.
זה מזכיר לי ווארט עצום ששמעתי, שהרי נר ה' נשמת אדם, והיצר הרע הוא כמו הרוח המצויה שמנסה תמיד לכבות את הפח שמן הטהור של כל יהודי. אנחנו מצדינו עושים את ההשתדלות בעזהשי"ת ומדליקים במצב שאין רוח, ואם פתאום באה רוח סערה אחר כך - כבתה אין זקוק לה, כי את הרצון שלנו כבר מסרנו להשם יתברך באהבה!
אגב אצלינו בבעלזא מקפידים מאד להכניס את הנרות לתוך קעסטיל מזכוכית סגור היטב בדיוק בישביל החששות האלו של רוחות מצויות, וככה האור הקדוש דולק בחמימות ובלי שום פחד מהרוחות של החוץ.
לכאורא עצם ההנחה שכתבתי לעיל דיש כאן חסרון מטעם 'פשיעה' צ"ע טובא. דמה ענין פשיעה אצל הדלקת נרות חנוכה? הרי קיי"ל הדלקה עושה מצוה, וברגע שהדליק הרי איתי לפנינו מעשה הדלקה כהלכתו! אלא ודאי החסרון הוא דין בעצם החפצא, דבעינן 'הדלקה הראויה' לדלוק חצי שעה, וכמו שמבואר ברשב"א. ואם כן אם מעמידים את זה על חסרון של הדלקה הראויה, אז מה לי רוח מצויה ומה לי רוח שאינה מצויה אבל עתידה לבוא בודאות בהמשך הלילה? הרי סוף סוף בעת ההדלקה אין כאן מציאות לדלוק כשיעור וחסר בחפצא של המצוה! ועיין בחידושי רבנו חיים הלוי (פ"ד מהלכות חנוכה) שהבליט יסוד זה. וצ"ע מאד איך אפשר לקיים את חילוקו של החזון איש אליבא דהגר"ח בזה.
ואם כן אם מעמידים את זה על חסרון של הדלקה הראויה, אז מה לי רוח מצויה ומה לי רוח שאינה מצויה אבל עתידה לבוא בודאות בהמשך הלילה?
קראתי את מה שכתבת ואני מנסה להבין איך זה עובד למעשה, סליחה אם זו שאילה בסיסית כי אני עדיין לומד את כל המושגים המורכבים האלה של חפצא ופשיעה. בשנה שעברה הדלקתי את החנוכיה בחוץ בתוך הקופסאת זכוכית שלנו, אבל ממש לפני ההדלקה שמתי לב שהדלת שלה קצת עקומה ולא נסגרת עד הסוף. ידעתי שבטוח תבוא פתאום רוח חזקה מבחוץ מתישהו בערב, ובאמת אחרי רבע שעה בא משב רוח רציני והנרות כבו ביכלל. לא הייתי בטוח מה לעשות, כי מצד אחד עשיתי מעשה הדלקה והאש דלקה יפה בהתחלה, אבל מצד שני לפי מה שאתה מסביר פה, אולי זה לא נחשב הדלקה הראויה מראש בגלל שהיה ברור לי שהרוח תכנס בשלב מסוים מהסדק? בסוף לא הדלקתי שוב כי שמעתי פעם שמי שכבתה לו החנוכיה לא חייב לחזור ולהדליק, אבל עכשיו אני חושש שאולי הפסדתי את המצווה, האם במצב כזה באמת לא עשיתי נכון והייתי חייב להדליק מחדש?