גדר כתיבת הערות בדברי תורה לעניין חיוב ברכת התורה
והנה יש לחקור בגדר כתיבת הערות בספרים או במחברת, האם חשיב כדיבור ומחייב ברכת התורה קודם כתיבתם. הרי ידועה מחלוקת הפוסקים בזה, דבמג"א סימן מ"ז סק"ב מבואר דהרהור לאו כדיבור ואין לברך על כתיבה בלבד בלא עקימת שפתים, וכן נקטו רוב אחרונים. אך מאידך הט"ז שם חולק וסבירא ליה דיש בזה משום תלמוד תורה וצריך לברך, והמשנ"ב מביא דהגר"א החמיר בזה משום דכתיבה חשיבא כדיבור או משום דממילא בא לידי הרהור ודיבור בעת כתיבת ההערה.
ובגדר הדבר יש לעיין, האם כתיבת ההערות היא רק פעולת רישום של ההרהור בעלמא, או דעצם יצירת הכתב חשיב מעשה לימוד ממש כמו שכותב ספר תורה. ולפ"ז מיושב מה שנוהגים איזה תלמידי חכמים לכתוב הערות קודם התפילה בלא ברכה, דסומכים אהא דלא חשיב דיבור. מ"מ אשמח לשמוע מחו"ר הפורום מה המנהג למעשה בהיכלי הישיבות, כשקם אדם בלילה ורוצה רק לרשום איזה הערה עמוקה שנתחדשה לו בסוגיא כדי שלא ישכח, האם נוהגים לברך על זה ברכת התורה או סומכים להקל בזה.
דבריך יפים רבי אברהם יצחק, והחקירה מעניינת, אבל תרשה לזקן שכמוני לשאול שאלה פשוטה על המציאות עצמה שמייתרת את הכל.
הרי כל הפלפול מבוסס על ההנחה שאדם יושב וכותב הערות בלי להוציא הגה מפיו, אך האם מציאות כזאת באמת קיימת אצל לומדי תורה?
זכורני שסבי זצ"ל ועוד זקנים שהיכרתי בנערותי, מעולם לא היו כותבים חידוש או הערה בשולי הספר בלי למלמל וללחוש את המילים תוך כדי הכתיבה, כי כך דרכה של תורה.
ואם כן, מאבותינו קיבלנו שאין כתיבה בלא דיבור, וממילא כל הנדון אם הכתב עצמו חשיב לימוד נהיה תאורטי בלבד, שהרי ממילא הם מוציאים בשפתיהם ווודאי שחייבים לברך אפילו לדעת המג"א שהבאת מהמשנ"ב.
אשמח לשמוע אם פגשת מימיך תלמיד חכם שכותב דברי תורה בדממה מוחלטת להבדיל כמו שכותבים מסמך רגיל, כי בימינו אולי שאני וכותבים בשתיקה, אבל במסורת שלנו לא ראינו כזאת ואין טעם לדון על מה שלא מצוי.