האם לפי מרן הרמב"ם אין בכלל מציאות של צדיק ורע לו?

בס"ד. קראתי אתמול חידוש עצום של מרן הרמב"ם שפשוט הופך את כל מה שאנחנו רגילים לחשוב על הענין של צדיק ורע לו. במורה נבוכים הוא כותב מפורש שההשגחה העליונה נמצאת על האדם בדיוק לפי רמת הדביקות והמחשבה שלו בבורא עולם ברוך הוא.

יוצא מזה, שאין דבר כזה באמת שהצדיק סובל כשהוא בדביקות! כל פעם שקורה לאדם איזה נזק או יסורים, זה מעיד שבאותו רגע ממש הוא הסיח את דעתו מהקב"ה וההשגחה הסתלקה מימנו באותו רגע. לי אישית זה קצת קשה לעכל, איך אפשר להגיד שכל היסורים של התנאים והצדיקים באו רק בגלל חוסר ריכוז כביכול? מענין אותי ממש איך אתם מבינים את הפשט ברמב"ם הזה, והאם מישהו יודע אם הבן איש חי הקדוש מסכים עם הגישה הזאת או שהוא הולך יותר בדרך המקובלים.