האם מותר לחקור באמונה? הסתירה המטלטלת בין ליקוטי מוהר"ן לחובות הלבבות

ישבתי ללמוד בעזהשי"ת את התורה המפורסמת בליקוטי מוהר"ן על החלל הפנוי, ופשוט הזדעזעתי מרוב פחד והתרגשות. רבי נחמן כותב שם בפירוש שעל קשיות של אפיקורסות שבאות מהחלל הפנוי, אסור בשום אופן לענות תשובות שכליות, אלא רק להאמין באמונה פשוטה ובשתיקה.

הוא ממש מזהיר שמי שמנסה לתרץ את זה בשכל, נופל עמוק רחמנא ליצלן! אני שואל את עצמי איך אפשר ליישב את זה עם הדרך של רוב הראשונים? הרי הרמב"ם מביא עשרות הוכחות שכליות למציאות הבורא, ובספר חובות הלבבות כתוב במפורש שמצווה גדולה לחקור בשכל. הרבי מבעלזא זי"ע היה אומר תמיד שאמונה צריכה להיות תמימה כמו של נשים צדקניות, אבל פה נשמע שיש ממש סכנה ואיסור גמור לנסות להבין בשכל דברים עמוקים. האם לדעת החסידות ספרי החקירה הם חלילה סכנה לנשמה? אשמח לשמוע איך אתם מבינים את זה, כי זה נוגע ממש בציפור הנפש של החינוך שלנו לאמונה בקדושה ובטהרה.