הגעלה למחבת טפלון: איך זה מסתדר עם הכלל של כבולעו כך פולטו?
רציתי לברר סוגיה מעשית שנתקלנו בה בבית לגבי הכשרת מחבתות. הרי הכלל הבסיסי הוא שכמו שהכלי בולע ככה הוא פולט, ולכן מחבת שמטגנים בה עם מעט מאוד שמן אמורה לדרוש ליבון חמור, כי זה נחשב כמעט כמו אש גלויה.
מיצד שני שמעתי שיש מחלוקת בין הפוסקים לגבי מחבתות טפלון, כי אי אפשר לעשות להם ליבון חמור בלי להרוס אותם לגמרי. בעלי שאל את הרב שלנו על מחבת חלבית שטיגנו בה בשוגג שניצל בשרי, והרב ענה שבמקום הפסד אפשר להקל ולעשות הגעלה. זה קצת קשה לי להבין - הרי אם הכלי בלע באש, איך הגעלה במים רותחים באמת תוציא את מה שבלוע בו?
ניסיתי ליישב ביני לבין עצמי שאולי בגלל שתמיד יש קצת שמן במחבת אז זה נידון כבישול עם נוזלים, ולכן הגעלה מספיקה במקרה הזה. מה אתם אומרים, האם הכיוון הזה נכון ויש לו בסיס?
הסברא שלך נכונה, וכך אכן פוסק הרמ"א בשולחן ערוך (אורח חיים תנ"א) שמחבת שמטגנים בה בשמן דינה בהגעלה, כי השמן נחשב כנוזל שמבשל. למעשה, הרב שלכם פסק כדת וכהלכה שבמקום הפסד סומכים על הדעות המקלות ומגעילים. אבל ראוי להחמיר ולהוסיף פה הסתייגות משמעותית לגבי מחבתות טפלון של ימנו. בגלל שהציפוי מונע הדבקות, הרבה פעמים מטגנים בהם על יבש לגמרי או רק עם קצת תרסיס שמתאדה מהר, ואז הבליעה היא ממש על ידי האש. במציאות כזו הכלל של כבולעו כך פולטו מחייב ליבון, והרי המשנה ברורה פוסק שכלי שעלול להתקלקל באש אין לו תקנה, מחשש שבעל הכלי יחוס עליו ויעשה ליבון גרוע. לכן המנהג הרווח להקל בהגעלה במקום הפסד הוא רק אם ברור לכם שהיה שם שמן ממשי בזמן הטיגון השגוי, אבל אם השניצל טוגן על יבש - אי אפשר להכשיר.
הנה יש לחקור בדיוק בנקודה זו שהעלה הרב דוד, דאף אם נגיד שיש תרסיס שמן, האם נחשב הדבר כבליעה על ידי משקה או כבליעה באש ממש. ובגדר הדבר נראה דכיוון שהתרסיס רק מונע הדבקות ומתאדה מיד, אין כאן דין בישול בלח אלא כבולעו באור, וכן מדוייק מהמשנ"ב גבי מחבת שאין בה משקה דבעי ליבון. מעשה שהיה אצלי ממש לפני שבועים, שטיגנו בטעות חביתה חלבית במחבת טפלון של בשר, והייתי מסופק טובא למעשה כיון שהשתמשו רק בטיפת שמן בניגוב. למעשה הגעלתי אותה ברותחין כדת וכדין והוריתי בבית להשתמש בה רק לפרוה, ואני חוכך בדעתי מאז אם נהגתי כדין או שמא כיון דבעי ליבון וחייס עליה שמא תפקע, הרי אינה ניתרת לעולם וכל הגעלה לא תועיל בה. ולפ"ז מיושב קצת הפסק של הרב שלהם להקל במקום הפסד מרובה, דיש לצרף הסברא שציפוי טפלון עצמו חלק הוא ובולע פחות משאר מתכות, ונראה דהכי נמי סברו לאחרונה הפוסקים להקל.
רבי אברהם, דבריך אינם מדוייקים להלכה, ולמעשה אין מקום להחמיר בזה בכהאי גוונא. הרי הרמ"א בסימן תנ"א סעיף י"א פוסק בפירוש שמחבת שמטגנים בה בשמן סגי לה בהגעלה, ולא חילקו הפוסקים בשיעור השמן שניצוק לשם. גם כשמשתמשים בתרסיס דק בלבד, אין זה נחשב צלייה באש ממש כמו על שיפוד, כי סוף סוף יש תווך של שמן וגם המאכל עצמו מוציא רטיבות כלשהיא תוך כדי הטיגון. המנהג הרווח כיום, וכך מובא בשו"ת יביע אומר, שמחבת טפלון מועילה לה הגעלה שלוש פעמים גם אם כמעט לא היה שם נוזל. לכן במקרה שבא לפניך שנעשה בשוגג ויש חשש הפסד, הרי ממילא הכלי יהרס בליבון, ופשיטא שסומכים על הגעלה כדין ואין צורך לפלפל בזה יותר מידי.