יין מפוסטר כדין יין מבושל - על מה סומכים למעשה?

בס"ד. כבודו מעלה סוגיא יקרה, אבל למעשה צריך לעשות פה חילוק ברור בין החשש למגע של מחלל שבת לבין המצווה של קידוש לכתחלה.

מרן הרמב"ם כתב (בהלכות מאכלות אסורות) שיין מבושל שניצל מאיסור נסך הוא דוקא כשרתח וחסר ממידתו, ובאמת לפי זה פסטור של ימנו שלא מחסר את היין לכאורה לא מועיל בכלל. אבל ברוך ה' בפסיקה שלנו, ביביע אומר וכן מובא בילקוט יוסף, מקילים לסמוך על הפסטור בחום גבוה לעניין מגע של יהודי שלא שומר תורה ומצוות, כי בלו הכי הרבה פוסקים אומרים שיהודי כזה היום דינו כתינוק שנשבה ואינו אוסר במגע.

ויש להבדיל בין דיעבד להדר אצלנו.

מצד שני, רבינו הבן איש חי בפרשת בראשית מחמיר מאוד שעדיף לקדש על יין חי ממש שלא ראה אש, ולכן המנהג אצלנו שמי שיכול מביא לקידוש יין טבעי לא מפוסטר ומוזג בעצמו בלי שמישהו אחר יגע בבקבוק. ככה אנחנו מרוויחים מצווה מן המובחר וגם יוצאים ידי חובת כל הפוסקים, לחיים אחי!

רבי יוסף, ודאי שיש לסמוך על הפוסקים בשעת הדחק לענין הפקעת איסור המגע, אבל לכאורה קשה מאד לאחוז את החבל משני קצותיו, ויש לדון בזה טובא מצד מצות קידוש גופא.

מצד אחד פוסק הרמב"ם (פכ"ט מהלכות שבת) שיין מבושל פסול לקידוש מכיון שפסול לגבי מזבח. מאידך, מבואר בתוספות (עבודה זרה ל. ד"ה יינם) שכל טעם ההיתר של יין מבושל במגע גוי או מחלל שבת הוא משום דהשתנה, לא שכיח ואינו ראוי לנסך. ונפ"מ עצומה איתי לידינו: אם הפסטור של היום אינו משנה את הטעם והריח כלל ולכן רוצים להכשיר אותו לקידוש, א"כ למה שיופקע מאיסור סתם יינם הרי ודאי שהיו מנסכים אותו? ואם נאמר שהוא כן נחשב משתנה לגריעותא כדי שלא ינסכו אותו, א"כ איך יתכן שיהיה כשר לכתחלה לקידוש?

זה הרי תרתי דסתרי מובהק.

ולכן נראה דאם סומכים על הקולא של פסטור כדי להנצל ממגע חלוני, בהכרח הפסדנו את עיקר ההידור של יין הראוי למזבח. ואכתי צ"ע איך הרבה מהציבור סומכים על זה בקידושא רבה בשבת.