לצאת ידי חובת שני הדעות בברכת ההלל בראש חודש

ראיתי לאחרונה תופעה בכולל שיש אברכים שמקפידים לצאת בחוץ בהלל של ראש חודש כדי לא להכנס למחלוקת המחבר והרמ"א לעניין הברכה, ולא מסתבר איתי כלל ההנהגה הזו.

הרי בשולחן ערוך פסק להדיא שאין מברכים על ההלל בר"ח, וזה הולך לשיטתו בדעת הרמב"ם שאין מברכים על מנהג. מאידך הרמ"א שם כתב שמנהג האשכנזים כן לברך, ומבואר בתוספות בסוכה שזה ממש תקנה קבועה שמברכים עליה. ולכאורה קשה מאד, דבשלמא בספק ברכות רגיל שייך להחמיר ולצאת ידי חובה מאחר, אבל פה לאשכנזים הוי מנהג מחייב לברך, ולספרדים זה איסור גמור של ברכה לבטלה.

ויש לדון האם יש בכלל איזה צד ועניין לאשכנזי לחוש לדעת המחבר בכהאי גוונא להמנע מברכה? ונפ"מ גם לגבי שליח ציבור ספרדי שניגש בבית כנסת אשכנזי ושותק בברכה. אשמח לשמוע מה המנהג למעשה אצלכם בקהילות והאם שמעתם על פוסק מובהק שהמליץ לחוש לזה בדווקא.