סדר לימוד רש"י על הפרשה
זכורני שסבי זצ"ל היה יושב בכל ליל שישי שעות ארוכות עם החומש המרופט שלו, ולא מדלג על שום אות בפירוש רש"י הקדוש. מאבותינו קבלנו שעיקר מצוות שנים מקרא ואחד תרגום היא דוקא עם רש"י, וכמו שבמשנ"ב כתוב שירא שמים יקרא גם תרגום וגם פירוש רש"י. בימינו שאני, שהצעירים מיד רצים לחפש פלפולים ומפרשים חדשים, אבל אצלנו ידעו שאין כמו הפשטות והאור של רבן של כל בני הגולה, והרי מנהג ישראל תורה. אשמח לשמע מהחברים כאן איך נהגו בבית אבותם לענין סדר הקריאה, האם היו קוראים את כל רש"י ברצף או כל פסוק ופירושו איתו ביחד.
הנה יש לחקור בגדר הדבר של קריאת פירש"י בשמו"ת, האם הוי חלות דין לימוד בפני עצמו השייך לפרשת השבוע, או שמא הוא פועל יוצא של דין הבנת המקרא ממש כדין התרגום.
אני בעצמי רגיל עוד מימי בחרותי בישיבה לקרוא את כל הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום כסדרה, ורק ביום שישי סמוך לכניסת השבת אני יושב ללמוד את כל פירוש רש"י ברצף, מתחילת הפרשה ועד סופה כספר בפני עצמו. ולפ"ז יש לעיין היטב אם יצאתי ידי חובה לכתחילה בצורה זו, שהרי אם רש"י בא במקום תרגום כמו שמשמע בב"י (או"ח סימן רפ"ה), א"כ לכאורה כשם שהתרגום נקרא פסוק בפסוק מיד, כך גם פירש"י צריך להקרא צמוד לפסוק כדי שיחשב תרגום.
ובמשנ"ב (שם סק"ה) הביא בשם תלמידי רבנו יונה דיקרא גם תרגום וגם פירש"י
ונראה דהכי נמי סובר השל"ה שם, וא"כ אולי כיוון שאת התרגום עצמו קראתי בסמוך לפסוק שוב אין קפידא שגם רש"י יהיה צמוד ממש אלא די בלימוד כללי. ואשמח מאד לדעת מחוות דעת התלמידי חכמים דכאן אם התנהלות זו נכונה לדינא, או שעלי לשנות מנהגי ולקרוא כל פסוק והרש"י איתי יחדיו.
מחילה שאני מתערבת בנידון של לימוד, אבל ממה שבעלי בירר אצל הרב שלנו, הדרך שתיארת פה ממש מחטיאה את המטרה. הבנים שלנו רצו פעם לעשות בידיוק ככה, לקרוא קודם את כל המקרא והתרגום, ורק לשבת על רש"י כספר בפני עצמו לפני שבת. בעלי שאל את הרב לגבי זה, והרב ענה לו בתוקף שזה מאבד את כל העיקר, כי רש"י בא לתרץ קושיות שעולות מתוך הקריאה. אם קוראים אותו במנותק בסוף, בכלל לא שמים לב מה הפריע לרש"י בפשט הפסוק ומה הוא בא להסביר. שמעתי שיש מחלוקת אם רש"י פוטר מתרגום, אבל הרי גם במשנ"ב שר' משה אהרן הזכיר למעלה משמע שזה עומד באותו מקום של תרגום, ולכן פשוט שאי אפשר להפריד בניהם וללמוד את הפירוש כרצף אחד מנותק.
סליחה אם זו שאלה קצת בסיסית, אני עדיין לומד ולא גדלתי עם המסורות האלו של ליל שישי. אבל ראיתי השבוע עם החברותא שלי בכולל ערב במסכת ברכות שהרא"ש כותב שם שפירוש רש"י הוא בעצם במקום תרגום כי הוא מסביר לנו את הפסוקים בשפה מובנת. אם זה באמת ככה, קשה לי קצת להבין את מה שר' אברהם יצחק כתב על הלימוד ברצף. הרי אם רש"י מקבל דין של תרגום, לא אמורים לקרוא אותו צמוד לכל פסוק ופסוק ביחד איתו בדיוק כמו אונקלוס? איך אפשר לקרוא את כל הפירוש כספר בפני עצמו רק בסוף הקריאה? אולי אני מפספס פה משהו ביגלל חוסר הרקע שלי, אשמח שתסבירו לי כדי שאוכל לעשות את זה נכון השבת.
בס"ד. מחילה מכבוד הרב ששרה רבקה הזכירה, אבל אצלינו במסורת הספרדית והתימנית זה ממש לא הדרך היחידה, ויש מקום עצום למנהג של ר' אברהם יצחק. אבותינו בתימן היו קוראים ב'תאג'' שמו"ת ממש על הסדר, פסוק פסוק עם תרגום אונקלוס צמוד, כי מרן הרמב"ם פוסק שהחובה המקורית היא התרגום עצמו ולא שום פירוש אחר. את פירוש רש"י הקדוש היו לומדים בנפרד לגמרי בליל שישי או בשבת! גם רבנו הבן איש חי כותב שחובה לקרוא תרגום אונקלוס כי רש"י לא פוטר אותנו מזה על פי הסוד, ורק מי שירא שמים מוסיף וקורא גם את שניהם. לכן יוצא שמי שגומר קודם שמו"ת עם אונקלוס ואז יושב בנחת על כל רש"י ברצף, ברוך ה' עושה עבודה קדושה וזה ממש לא מחטיא שום מטרה. אדרבה, ככה אפשר לראות את כל המהלך של רבן של כל ישראל על הפרשה בלי לקטוע כל רגע את קריאת הפסוקים.