סתירה בדין מסחר בתערובת פירות שביעית בדרך הבלעה
בלימוד השבוע בהלכות שביעית נתקלתי בסתירה לכאורה בענין איסור סחורה בתערובת של איסור והיתר. הרמב"ם פוסק שפירות שביעית אוסרים את התערובת בנותן טעם, ולכן אם התערב למשל תבלין שמיטה בתבשיל חולין, התבשיל כולו קדוש בקדושת שבעית. מצד שני, לגבי איסור סחורה בגופי כשרות ומסעדות, אנו מוצאים שהפוסקים מתירים למכור תבשיל כזה בדרך של הבלעה.
הקושיה כאן זועקת: אם התבשיל כולו מקבל דין שביעית לכל דבריו מחמת נתינת הטעם, איך מותר לעשות בו סחורה ולקבל עליו דמים, אפילו בהבלעה? נראה לי ליישב למעשה שקדושת השביעית מתפשטת לשאר התערובת רק לענין הלכות אכילה וביעור, אבל האיסור המהותי של סחורה חל דוקא על גוף הפרי המקורי בלבד. ראוי להחמיר שלא למכור כלל תערובת כזו לכתחילה כדי לצאת מכל ספק, אך המנהג הרווח במטבחים ציבורים להקל בהבלעת דמי התבלין או הירק. אשמח לשמוע סברות נוספות מפוסקי זמננו לישוב הענין.
רציתי לברר עיניין קטן לגבי החילוק שהצעת בין הלכות אכילה לאיסור סחורה. אם אנחנו אומרים שהתבשיל עצמו לא נחשב שביעית לעניין סחורה ורק הפרי המקורי אסור, אז למה בכלל צריך למכור את המנה במסעדה בדרך של הבלעה? לכאורה היינו יכולים פשוט לקנות את התבשיל כרגיל בלי פתרונות של הבלעה, הרי רוב המנה היא חולין גמור. בעלי שאל את הרב לפני כמה שנים לגבי קניית תבשילים מקייטרינג בשנת שמיטה, והבנו שהכסף שאנחנו משלמים כן נתפס בקדושת שבעית בגלל התערובת. זה קצת מערער על ההנחה שהאיסור המהותי נשאר רק על הפרי המקורי, כי עובדה שמתייחסים למסחר בתערובת כדבר שיכול להעביר קדושה לדמים.
המחילה, אבל ולכאורה קשה מאד על עצם ההנחה שלך שאפשר לקנות ביכלל בלי הבלעה. הרי אי אפשר פשוט לקנות את התבשיל כרגיל כי סוף סוף משלמים גם על התבלין של שבעית שנותן טעם במנה!
ומבואר בגמרא במסכת סוכה לט.:
"לוקח אדם לולב מחבירו בשביעית ונותן לו אתרוג במתנה... ואם לאו מבליע לו דמי אתרוג בלולב"
הרי לנו שחייבים להבליע, ואי אפשר סתם לקנות את העסקה כולה יחד למרות שהאתרוג הוא רק חלק אחד מהקניה ועיקר התשלום הוא על הלולב. ונפ"מ ברורה שברגע שיש מרכיב של שביעית שיש לו ערך, אפילו אם הוא מיעוט שניכר בטעמו, איסור סחורה חל עליו ואי אפשר סתם להתעלם ממנו. ויש לדון עוד בעצם החילוק של הרב דוד, אבל ודאי שלפי ההלכה טעם כעיקר, וכשקונים את התבשיל חלק מהכסף נתפס איתי בקדושת שביעית, ולכן ההבלעה היא פתרון הכרחי למעשה.
אני ממש מסכים עם התהיה של שרה רבקה וזה מזכיר לי מקרה שקרה איתי בשמיטה האחרונה. קניתי במאפיה מאפה עם זעתר של קדושת שביעית, והמוכר אמר לי במפורש שהוא לוקח כסף רק על הבצק ולא על הזעתר עצמו, שזה לפי מה שאני מבין נקרא הבלעה.
סליחה אם זו שאלה בסיסית, אני עדין לומד את הדברים האלה. אם כמו שנאמר פה האיסור סחורה חל רק על התבלין המקורי ולא על כל המאפה, למה בכלל אי אפשר לשלם כרגיל? הרי אני משלם בקופה על המאפה השלם בתור מוצר אחד. אני ממש אשמח לדעת אם נהגתי נכון בזה שקניתי ממנו בדרך הזו, כי פחדתי שאולי הכסף שנתתי קיבל קדושת שביעית בלי ששמתי לב וזה עושה בעיות.
בס"ד. אליהו אחי היקר, צריך לעשות הבחנה ברורה בין המקרים כי ההלכה ממש משתנה לפי המציאות של המאכל בשטח. במקרה שהיה איתי עם המרק של אישתי שתחיה, הכרפס התבשל ונבלע בתוך הנוזל ואי אפשר ביכלל לזהות אותו, אז שם הבלעה זה יותר פשוט ויש על מה לסמוך. אבל במאפה שקנית ברוך ה', הזעתר יושב שם למעלה, הוא לגמרי בעין ולא נעלם בתערובת!
מרן הרמב"ם כתב מפורש בהלכות שמיטה ויובל שאסור למכור פירות שביעית כדרך הסוחרים, וכשהזעתר כל כך ניכר ואתה פשוט משלם בקופה כרגיל על הכל יחד, זה נראה ממש שאתה קונה ישירות את הזעתר הקדוש ועושה בו סחורה. בגלל זה המוכר הצדיק שלך עשה בשכל כשאמר בפירוש שהוא לוקח את הדמים רק על הבצק. גם רבנו הבן איש חי זיע"א מביא הרבה את החילוק הזה בין תערובת שהדבר ניכר בה לבין מה שבלוע לגמרי, וזה בדיוק העיניין פה.
בס"ד. כבוד הרב דוד ושרה רבקה, הדיון שלכם ממש מזכיר לי מקרה שהיה לנו בשמיטה שעברה ואני רוצה לשאול אם נהגנו נכון לפי מה שאתם אומרים. אשתי שתחיה הכינה סיר ענק של מרק, ובטעות שמה שם קצת כרפס של קדושת שביעית שקיבלנו מהאוצר בית דין. שכנה שלנו שבדיוק נתקעה בלי אוכל רצתה לקחת חצי סיר בשביל האורחים שלה, וממש התעקשה לשלם לנו על המיצרכים כדי לא להרגיש שניצלה אותנו. אני אמרתי לה שתשלם רק על העוף ושאר הירקות שהם חולין, וככה בעצם נעשה הבלעה ולא תהיה בעיה של סחורה. אבל עכשיו כשאני קורא את החילוק של הרב דוד, אני חושב שאולי סתם עשיתי חשבונות מסובכים? הרי מרן הרמב"ם פוסק בפרק ו' מהלכות שמיטה שאסור לעשות סחורה בפירות עצמם, ואם כמו שאמרתם התערובת לא נחשבת שביעית לעיניין מסחר, אולי הייתי יכול פשוט לקחת את הכסף כרגיל בלי להגיד לה שזה רק על העוף ולעשות את כל ההבלעה הזאת?
אני מבין לגמרי מה שאתה אומר ר' יוסף, ובאמת נשמע שיש הבדל גדול מתי רואים את התבלין או שהוא נעלם לגמרי בבישול. סליחה אם זו שאלה בסיסית, אני עדין לומד את ההלכות האלה, אבל זה אומר שהתשובה ממש תלויה בפרטים הקטנים של המאכל. נגיד אם קרה איתי מקרה וקניתי פיצה עם פטריות של קדושת שביעית שיושבות למעלה ורואים אותם בברור, אז שם ביכלל אי אפשר לעשות הבלעה ולשלם רק על הבצק? ואם אותו זעתר מקודם היה אפוי בתוך הבצק בפנים, אז הוא היה נחשב כמו המרק של אישתך שקל יותר להתיר בו? אני פשוט שואל מנסיון, כי ביומיום אנחנו נתקלים בהמון תערובות וכנראה שצריך תמיד לבדוק כל מנה בשטח כדי לדעת אם מותר לשלם עליה ככה.