קשירת סכך באזיקונים - פוסקים כמו החזון איש או מקילים?
ראיתי בימים האחרונים שמלא אנשים קושרים את הסכך לסוכה עם אזיקונים מפלסטיק. יש לי סברא שזה ממש בעיתי מצד דיני מעמיד! הרי החזון איש פוסק להחמיר מאוד שלא להעמיד את הסכך בדבר שפסול לסכך בעצמו, ופלסטיק מן הסתם לא נחשב גידולי קרקע. מצד שני, פוסקים אחרים כמו הרב עובדיה יוסף מקילים בזה לגמרי, במיוחד אם הסכך היה מחזיק ברוח מצויה גם בלי האזיקון וזה נטו לתוספת חיזוק. שאלה מעניינת שעולה מזה היא האם פלסטיק תעשייתי נחשב היום למקבל טומאה בכלל, ואז יש פה בעיה של
לא תעשה סוכתך כקבעבגלל החומר עצמו. חשבתי על זה ורציתי לדעת מה המנהג למעשה היום אצלכם? מקפידים על החזון איש וקונים חוטי כותנה או עלי דקל, או שפשוט דופקים אזיקונים וסוגרים ענין? מה דעתכם?
דבריך נכונים בעיקרם שיש פה נידון יסודי של מעמיד, אבל יש לדון טובא במה שכתבת לגבי קבלת טומאה בפלסטיק. הרי פלסטיק אינו מנוי עם החומרים שמקבלים טומאה מהתורה, ולכאורה הפסול שלו לסכך הוא נטו מצד שאינו גידולי קרקע! ומבואר בתוספות (סוכה כא: ד"ה מודה) דהגזירה במעמיד היא אטו סכך פסול, ונפ"מ רבתא לענין הנידון שלנו האם הפסול בחומר הוא מדין טומאה או רק מחסרון גידולי קרקע.
חוץ מזה, לגבי יישום שיטת החזון איש (או"ח קמ"ג) למעשה היום, ולכאורה קשה לפסול כל אזיקון באופן גורף. הרי רוב המחצלאות שאנשים שמים היום בסוכות עומדות ברוח מצויה בלאו הכי מכח המשקל שלהן, וממילא האזיקון אתי רק לחיזוק בעלמא כנגד רוח שאינה מצויה. במציאות כזו יש הרבה אחרונים שסוברים דלא חשיב מעמיד כלל, ויש צד גדול שגם החזו"א לא דיבר על גוונא דא. ודאי שהאברכים המדקדקים משתדלים לקשור בחוטי פשתן כדי לצאת מכל ספק, אבל מי שקושר באזיקון לחיזוק יש לו בהחלט על מה לסמוך ולא שייך פה ענין של סוכת קבע.