שאלה על ספירת שבעה נקיים

מה שכתב פה לגבי בגד צבעוני צ"ע גדול, דהרי בשו"ע (יו"ד קצ"ו סע' ג') נפסק בהדיא שחייבת ללבוש חלוק לבן בשבעה נקים, ואיך שייך לדבר על בגד צבעוני?

ואם כוונתו שלבשה צבעוני בכוונה כדי להנצל מכתמים, הרי החזון איש (יו"ד סי' ע"ח) החמיר בזה מאוד שאסור ללבוש צבעוני כל ימי הספירה, עיין שם. ועוד יש להעיר דצריך לברר אם מדובר בכתם על הבגד או שמצאה על העד בדיקה. דאם מצאה על העד, אין כאן שום דין של כגריס כלל, ואפילו משהו פוסל וסותר את הכל כמבואר בסימן ק"צ.

וי"ל דהשואלת לא דייקה וקראה לדם על הבדיקה 'כתם', ולכן פשוט שאי אפשר לתלות בדיני כתמים הרגילים באמצע ז' נקיים בלי לדעת את המציאות לאשורה.

ר' שמעון כיוון לאמת, שיש חילוק גדול בין עד בדיקה לבין בגד. זכורני שסבי זצ"ל שהיה יושב ודן בשאלות אלו, היה תמיד מדגיש שאי אפשר לענות בלי לברר את המציאות לאשורה. אם הראיה היא על עד בדיקה שעשתה בתוך השבעה נקיים, הרי אפילו טיפה כחרדל פוסלת ואין כאן דיני כתמים כלל. אבל אם זה רק כתם שמצאה על הבגד הלבן, אז נכנסים לדיני כגריס ועוד כמו שהזכיר הרב משה. מאבותינו קיבלנו להקפיד ללבוש רק לבנים בימי הספירה כמבואר בשו"ע, ומנהג ישראל תורה, אבל בימינו שאני, שמעתי שרבנים מתירים לפעמים במקרים של מכות ופצעים ללכת עם ציבעוני או תחתונית כדי לא להסתבך. לכן תמיד היו שולחים אצלינו את המראה לרב עם כל הפרטים המדויקים, כי אי אפשר לדמות שום מקרה למקרה אחר וכל פרט משנה את ההלכה.

במעשה שהיה אצלי לפני איזה זמן, אשתי לבשה בטעות תחתון צבעוני באחד מימי השבעה נקים (היה זה ביום החמישי), ומצאה עליו כתם שניכר קצת. אני הוריתי לה באותו רגע להמשיך בספירה כרגיל, דסוף סוף נפסק בשו"ע (יו"ד סי' ק"צ סעיף י') דבגד צבעוני אינו מקבל טומאת כתמים כלל. ומה שהחזון איש (יו"ד סי' ע"ח) מחמיר בזה, הוא רק לכתחילה שלא תלבוש צבעוני בשבעה נקיים, אבל בדיעבד שכבר לבשה ומצאה, היה פשוט לי דהכתם לא פוסל את הספירה ולא סותר כלום.

אלא שאחר כך עיינתי בשיעורי שבט הלוי (על סי' קצ"ו סעי' ג') שכתב דיש להחמיר שאם מצאה כתם על צבעוני בתוך שבעה נקיים צריכה לפחות לעשות בדיקה פנימית מיד לברר שהמקור אינו מדמם. ואנחנו לא עשינו בדיקה באותו רגע, אלא סמכנו על הבדיקה של למחרת בבוקר. ונשארתי עכשיו בצ"ע גדול אם נהגתי כשורה בזה שלא הצרכתי אותה לבדוק מיד, וי"ל דמכיון שצבעוני טהור מדינא לגמרי, לא הורעה חזקת טהרה דידא ואין חיוב לבדוק. מה אומרים תלמידי חכמים דפה, נהגתי כהוגן?

רציתי לברר לגבי מה שכתב ר' שמעון על תחתון צבעוני, כי קרה איתי מקרה ממש דומה לא מזמן. ביום הרביעי של השבעה נקים נתקעתי בעבודה בלי בגדי החלפה, ושמתי מגן תחתון שחור שהיה לי בתיק, ואחרי כמה שעות ראיתי עליו איזה כתם קטן. בעלי שאל את הרב שלנו מיד, והוא פסק לנו שאפשר להמשיך לספור רגיל בגלל שזה על רקע שחור, אבל הדגיש מאוד שזה נאמר רק בדיעבד. שמעתי שיש מחלוקת בין הפוסקים לגבי מגני תחתון בכלל, אם הם נחשבים בגד שמקבל טומאה או כמו נייר שלא מקבל. אז באמת רציתי לברר מהמומחים פה, האם הפסק שקיבלנו מסתמך רק על הצבע, או גם על זה שזה מגן תחתון חד פעמי? והאם נהגנו נכון כשלא עשיתי בדיקה פנימית נוספת באותו יום אלא פשוט המתנתי למחרת?

בס"ד. ר' משה כיוון לאמיתה של תורה, שיש חילוק עצום בין עד בדיקה לבגד רגיל. אם האשה ראתה את הכתם על העד בשעת הבדיקה עצמה, מרן השולחן ערוך פוסק שזה סותר את הספירה אפילו במשהוא קטן ממש, וכן הביא גם עטרה לראשנו הבן איש חי זיע"א (פרשת צו).

אבל אם הכתם נמצא רק על הבגד או על התחתון, ברוך ה' יש לנו דיני כתמים וצריך שיהיה גדול מכגריס, דהיינו כגודל של מטבע שקל של ימינו פחות או יותר. ולגבי מה שכתבה שרה על המגן תחתון, מרן הראשון לציון בילקוט יוסף כתב בפירוש שמגן תחתון בדרך כלל עשוי מחומר סינטטי ולכן לא מקבל טומאה כלל. ממילא אצלנו הספרדים מקילים בזה הרבה פעמים כיון שזה לא בגד פשתן או כותנה רגיל, וכל שכן וקל וחומר אם זה בצבע שחור שאין בו דין טומאת כתמים. כמובן שהכל פה זה רק ללמוד וללמד, ולמעשה צריך להראות הכל לחכם שבקיא בהלכות מראית עינייים.

מה שדנו פה באריכות החבירים בדיני כתמים לעומת ראיה על עד בדיקה, הנה יש לחקור ביסוד הסוגיא ממש. דלכאורה קשה טובא קושיית הסדרי טהרה (סי' קצ"ו ס"ק כ"ג), דאיך שייך בכלל שכתם יסתור שבעה נקים? הרי כל דין כתמים הוא מדרבנן בעלמא, וספירת שבעה נקיים היא מדאורייתא, ואיך איתי דרבנן ועוקר ספירה דאורייתא?

ובגדר הדבר תירץ שם הסדרי טהרה דכיון דחכמים שויו לה כדין טמאה, ממילא פקע מינה שם נקיות וחסר בעצם חלות הספירה של השבעה נקים. ולפ"ז מיושב שפיר מה שדנו פה להקל בבגד צבועני, דהא כל הכח של הכתם לסתור אינו מצד מציאות הדם ממש אלא מתורת פסק חכמים דשויוה טמאה, ובבגד צבועני לא גזרו ביה רבנן כלל.

עדכון: והנה שוב פשפשתי בספרים וראיתי בחוות דעת (שם בביאורים ס"ק ד') שכתב להדיא לחלוק על הסדרי טהרה בזה, וס"ל דהא דכתם סותר אינו משום דחכמים פקעו לה שם נקיות מדין טומאה, אלא דמציאות הכתם מבררת שהיה לה דם, וממילא איגלאי מילתא למפרע דלא היו אלו ימים נקים כלל במציאות. ונראה דהכי נמי תלוי בזה החקירה המפורסמת בחידושי רע"א על הגיליון שם אי הוי סתירה ודאית או מדין ספק, ויש להעמיק בזה עוד טובא, ודו"ק היטב.